נקודה מהזוהר לפרשת תרומה

מבלי להיכנס לתוכן הפסוקים, הקושיה הגדולה שמציבות פרשיות המשכן היא עצם הצורך במבנה. מדוע הקב"ה צריך שיבנו לו מקום כדי לשכון שם? הזהר הקדוש מתייחס לשאלה הזו כבר בפתיחת הדברים לפרשת תרומה, ומגיע ממנה לדרשות רבות העוסקות בסגולת ישראל ועבודתם בארץ... במקום מסויים במהלך הדרשות מלמד אותנו הזהר- "סוד הסודות ליודעי חכמה" הקשור לפסוק ויקחו לי תרומה ושכנתי בתוכם- "כאשר עלה ברצון סתר כל הסתרים לעשות יקר ליקרו, השיב רוח מנקודה עליונה להתיישב בעולם הזה, למה? כי אם לא יהיה עיקר ושורש כזה לא יהיה כלי להרקה לעולם הזה, ולא יוכל העולם להתקיים אפילו רגע אחד... בזמן חנוך וירד ירדה השלימות בזכותם, לאחר מותם היא נעלמה עד שבא נח וירדה לעולם בזכותו, נעלמה, עד שבא אברהם, יצחק ויעקב ובניו. אולם כשהיו ישראל במצרים לא היתה השלימות, ורק כשיצאו ביקש מהם הקב"ה שיעשו לו מקום להורקת השלימות. שאל משה את הקב"ה, מי יכול לקחת אותה ולעשות אותה? אמר לו הקב"ה, לא כמו שאתה חושב, אלא מאת כל איש אשר ידבנו ליבו, מהרצון והרוח שלהם, תקחו את השלימות ותשלימו אותה".

כדי לקיים את העולם חייבת לרדת אליו "השלימות" העליונה, שאיננה יכולה לרדת אלא דווקא למדרגה הנמוכה של העולם הזה (מה שפרשני הזהר קוראים "למלכות"). שלימות זו ירדה לעולם בדרך כלל בזכות צדיקים שונים, ונעלמה כאשר הם הלכו... אחרי יציאת מצרים היה צורך ליצור מחדש את הנקודה שבה תשכון השלימות הגדולה, בזכות תרומתם של בני ישראל, שברצונם וברוחם הקימו מחדש את השלימות. ה"ושכנתי בתוכם" הוא הכרח לצורך קיום העולם כולו, והוא תלוי בתרומה, בהכנה שעושים בני ישראל כדי לקבל את האור שמגיע דרכם לעולם כולו. ההכנה הזו היא הכנת הלב והרצון לנתינת התרומה.